טיפים

את שואלת: "איך היה בבית ספר?" 

 את מקבלת את התשובות:

1. כיף

2. טוב

3. בסדר.

  "מה למדת היום?"

  התשובות הם:

1. לא זוכר.

2. לא יודע.

3. למה זה מעניין אותך.


מוכר נכון. את רוצה שהילד ישתף יותר. מה לעשות?

בואי נעזוב את זה לרגע ונסתכל עליך. עם מי את משתפת חוויות, מתייעצת?  

את משתפת חוויות ומתייעצת עם

1. בעלך.

2. אחת או שתיים חברות טובות.

3. אמא שלך.

את לא יכולה להיות הבן זוג שלו, את כבר אמא שלו אבל הוא לא משתף. מסקנה כדי שהילד יספר לך קצת יותר את צריכה להיות חברה של הילד או יותר חברה טובה שלו.

בסדר בסדר אני שומע אותך עד לכאן. אם אני יהיה חברה שלו אני לא יהיה אמא שלו. בואי נבחן את העניין הזה קצת יותר לעומק. למה את צריכה להיות אמא שלו.

1. לחנך אותו

2. לתת לו ערכים.

3. לנהל אותו (לקום בבוקר, ללכת לבית ספר, לאכול, ללכת לישון ועוד).

בואי נבדוק בכנות את הבקשות (הוראות) של מי הוא מבצע יותר מהר, ויותר בנכונות. כמובן של החברים שלו. את תמיד צריכה לנהל מאבק כדי שהוא יבצע את המשימות שאת נותנת לו.

ראינו שלהיות חברה שלו בעצם מאפשר לך להיות יותר אמא שלו אז שווה בעצם להיות חברה שלו. מה את אומרת?

אני יודע זה קשה. זה הפוך מכל שטיפת מוח שעשו לנו.

אז תבדקי מה הופך את החברות שלך לחברות שלך.

הם מקשיבות לך.

הם תומכות בך.

הם יכולות להכיל אותך.

אתן מבלות ביחד.

את כמובן מחזירה על כל הטוב שהן עושות לך.

אתן לא שופטות אחת את השנייה ולהפך, מקבלות אחת את מגרעות רעותה.

וכמובן יש עוד.

אז יאללה תהיי חברתו של הילד והוא יספר יותר ממשפט של שני מילים.

כרגע אתם במצב של חברות כזאת שהוא עונה בשתי מילים. רגע, אבל בואי נסתכל על זה האם את מספרת לו מה קורה לך במשך היום. את לא!.

תתחילי לספר לו את חוויות היום שלך.

עוד נקודה: לך יש רצונות משלך אבל מה עם הרצונות שלו. יכול להיות שהוא בכלל רוצה לספר לך דברים אחרים ממה את רוצה לשמוע. אני מציע שקודם תקשיבי למה שהוא רוצה לספר לך. לאחר מכן יש סיכוי טוב שהוא יספר לך מה שאת רוצה לשמוע.

זמן איכות-לעשות עם הילד זמן איכות. זאת אומרת עושים מה שהילד רוצה במסגרת שאת נותנת אבל המגבלות צריכות להיות מועטות.

1. לא עוברים על החוק.

2. הוצאה כספית של יותר מכך וכך שקלים.

3. לא עושים דברים שפוגעים באחרים.

הגבלות מהסוג הזה. לא על אופי הפעילות. גם אם הפעילות לא מוצאת חן בעיניך אבל במסגרת הכללים נא לעשות. זמן איכות מתבצע בזמנים קבועים. 

לדוגמה: אחת לשבוע באותו יום אותה שעה.

לסיכום נתתי לך ארבעה כלים כדי ליצור תקשורת יותר טובה עם הילד.

1. להיות חברה שלו. אם את יכולה החברה הכי טובה שלו.

2. לספר לו על החוויות שלך.

3. לתת לו לספר שאת מה שהוא רוצה לספר. לאחר מכן יש סיכוי טוב שהוא יספר לך את מה שאת רוצה שהוא יספר.

4. זמן איכות

שילוב בין ארבעת  הכלים הנ"ל יגביר בצורה הטובה ביותר את התקשורת ביניכם. כך שהוא יספר לך יותר.

נקודה חשובה: התקשורות של "לא זוכר" ודומיו נמשכת הרבה זמן. אז לא לצפות שאחרי יומיים תהיה זרימה של תקשורות. זה יקח זמן. פחות זמן ממה שלקח להגיע למצב של היום.

אני מאחל לך מבול תקשורות מילדך.

תודה על הכבוד לעזור לך,

אבי,

מנחה הורים.

הילד שלך מפחד ממשהו או מישהו וזה באמת לא נעים.

יש להפריד בין שני דברים מפחידים. דברים אמיתיים שמפחידים כמו מכונית שדוהרת לעברך, לבין משהו שהוא לא באמת מפחיד למשל מכונית חונה. על הדברים האלה אכתוב כאן.

דבר ראשון, בידקי את עצמך האם את פוחדת מאותו דבר או דבר דומה. ואם כך, הפסיקי לפחד בעצמך, יש סיכוי טוב שזה יפתור את העניין.

דבר הבא, לא לזלזל בפחד, לא להגיד אין מה לפחד זה בסך הכול כלב, חתול , בובה, דוד אריה, חושך, מפלצת בחושך או כל דבר אחר שמפחיד אותו.

דבר הבא, לתת לו לספר איך ומה בדיוק מפחיד אותו. זה שלב שיכול לקחת זמן. זה שלב שמצריך להיות חברו הטוב של הילד. (אני מציעה לנצל את המצב כדי באמת להיות חברו של הילד לתמיד). זה שלב שדורש הרבה הקשבה ותמיכה עם יכולת לשאול שאלות בלי להפוך את המצב לחקירה. אפשר לתת לצייר את זה, להציג את זה, אולי לפסל את זה בפסטלינה.

יש לשאול על גודל, צורה, צבעים, יכולת תנועה, מבנה, קולות, טמפרטורה, דברים שיוצאים מהדבר המפחיד, דברים שנכנסים אל הדבר המפחיד ועוד. עד שמגיעים לדבר האמיתי שמפחיד את הילד ואיך הוא מפחיד את הילד.

למשל, אם כלב מפחיד את הילד יכול מאוד להיות שמה שמפחיד את הילד זה הזנב של הכלב כאשר הוא זז, כי זה מזכיר לילד סכין. יש להגיע באמת לדבר שמפחיד את הילד. 

אם הילד קטן, כך שהוא לא מתקשר טוב יש לשאול הרבה שאלות עד שמקבלים את התמונה האמיתית של מה בדיוק מפחיד את הילד.

נמצא הדבר שמפחיד. קודם כל להגיד אתה צודק זה באמת מפחיד.

השלבים הבאים יהיו יותר קלים ככל שאת יותר חברתו של הילד.




עכשיו לשאול את שתי השאלות :

אתה רוצה להפסיק  לפחד מזה?

אם התשובה היא לא. יש לעזוב את המצב כך ומדי פעם שוב לשאול את השאלה הזאת כדי לפתור את הבעיה. אני יודעת שזה קשה אבל יותר קשה לריב איתו על זה, זה רק יעמיק את הפחד. יש מצב שהפחד יעבור מאליו.

השאלה הבאה, האם אתה רוצה שאמא תעזור לך עם זה. יכול להיות שהוא יגיד לא. לנסות למצוא מישהו שהוא רוצה ממנו את העזרה.

לא נמצא מישהו שהוא רוצה  את העזרה ממנו, לעזוב את המצב כך. מדי פעם לשאול את השאלה שוב.

אם נמצא מישהו שהוא רוצה שיעזור לו, פשוט לעזור לו.

כמו כל דבר בחיים עושים את הדברים במדרג.

יש בדרך כלל שתי אפשרויות שמשהו מפחיד.

הדבר המפחיד מזכיר דבר מפחיד אחר. במקרה זה להראות שיש מספיק דברים שונים בין הדבר המפחיד לדבר שדומה לדבר שמפחיד. כאשר יש מספיק דברים שונים הדבר יפסיק להפחיד.

האפשרות השנייה היא שמישהו אמר שהדבר מפחיד. יש לברר מי אמר, באיזה נסיבות, פשוט לברר מה היה המצב. לאחר מכן בהדרגה להפוך את הדבר ללא מפחיד ע"פ התכונות האמיתיות שלו.

למשל, למכונית עומדת אין את הכוח של מכונית נוסעת. ניתן לעשות הדגמות עם מכוניות צעצוע ועם כדורים. למשל כדור שזורקים אותו יכול להפיל דברים. אבל כדור עומד אפילו שהוא ליד משהו לא יכול להזיז אותו. ועוד כיד הדימיון הטובה עליך.


בהצלחה,

אבי,

מנחה הורים.

Item link

זה חשוב מאוד להיות שבעים. ואם הילד לא אוכל, מה עושים? מה עושים? מתי הילד שלי יתחיל לאכול?


תני תשובות כנות לשאלות הבאות:


• האם הילד בריא ומתפקד טוב בחיים?

• האם באמת לא אוכל?

• האם הוא אוכל אבל את לא מרוצה מכמות?

• מתי בפעם האחרונה שאלת מה הוא אוהב לאכול?

• מתי בפעם האחרונה שאלת איזה תיבול הוא אוהב?

• אם שאלת מה הוא אוהב לאכול, מתי בפעם האחרונה הכנת מה שהוא אוהב לאכול?

• כאשר הכנת את אשר אהוב עליו, האם הוא אכל?

• האם הוא אוכל רק חטיפים, ממתקים, מעדנים או גם אוכל בריא?

• האם נתת לו ידע למה חשוב לאכול ( תוכל תהיה חזק כמו ... זה לא ידע)?

• האם נתת לו ידע איזה מזונות בריאים לאכילה?

• האם את אוכלת כמו שצריך, זאת אומרת הכמות הנכונה והמזון הנכון ובזמן המתאים?

• האם יש לך אג'נדה עם אוכל טבעונות צמחונות, אוכלים אוכל שלא מבושל, אוכלים רק אוכל מבושל וזה לא מתאים לילד?

• מה הכמויות שאת אוכלת יחסית למבוגרים? 


תשובות כנות יתנו לך  תשובה לשאלה האם יש בעיה ואם יש, מה צריך לעשות. אם יש בעיה, בואי נראה מה צריך לעשות.

הייתי מתחילה בדוגמה אישית. את תתחילי לאכול בריא ואל תהיי אובססיבית לאכול הרבה או פחות מדי.


הדבר הבא, לתת ידע מה זה אוכל בריא. לגרום לילד להבין ( שהוא ממש יבין שלאכול זה לטובתו ולאכול את האוכל הנכון).


זכרי, את מכינה אוכל, הוא אוכל אם הוא רוצה. התפקיד שלך נגמר בהגשה של האוכל על השולחן.


תקני רק אוכל  שאת חושבת שהוא בריא. למה מילקי אחד זה בסדר ושמונה מילקי זה לא בסדר.


תבררי מה הוא באמת אוהב, ולא נותן לך תשובה רק כדי לנפנף אותך או נותן תשובה שהוא יודע מה את רוצה לשמוע. כשאת יודעת מה הוא רוצה לאכול, מצאי את הדרך לספק זאת וגם לספק אוכל בריא.


התייחסי להצגת אוכל שהוא לא רוצה לאכול, כמו אל מכירה. אם תציעי מספיק פעמים, בסוף הוא ינסה לטעום. לא להתייאש בפעמים  הראשונות הוא לא טועם. מה אני שומעת? "לא משנה כמה יציעו משהו שאני לא רוצה, אני לא אקנה". נבדוק את האמירה הזאת כמה סירים, מכשירי חשמל, צעצועים, מכשירים אלקטרונים יש בבית ואת לא משתמשת? יש כמה, נכון. אז פרסום עובד. אותו הדבר עם האוכל.


הגשת האוכל בצורה שונה, מעניינת או יצירתית יכולה לעזור.


כל פעם הוא אוכל נכון, לתת לו חיזוק חיובי. לעשות מזה טררם גדול.


תני לילד לעזור בהכנת האוכל כולל לקבוע את התיבול.


כמה כללים לתזונה טובה:


1. התפריט צריך להיות מבוסס חלבונים ולא מבוסס על פחמימות.


2. ארוחת בוקר מזינה חשובה ביותר.


3. ילד אומר שהוא שבע, הוא שבע. גם אם נשאר אוכל בצלחת. גם אם עוד חצי שעה הוא שוב יהיה רעב. אם הילד עדיין רעב, לתת לו עוד אוכל (ילד שכבר שמן מדי יש לעבוד בצמוד לדיאטנית). זה ישמור על מנגנון השובע במצב טוב.


4. יש להגיש עד כמה שאפשר ארוחות בזמנים קבועים.


5. זה בסדר לדלג על ארוחה או ארוחות, בייחוד              

       אם הילד בפעילות אינטנסיבית. את גם עושה 

       זאת לפעמים.






בתיאבון 


שלך

אבי

מנחה הורים.

Item link

מגיע הערב ושוב המלחמה הזאת הילד צריך להתקלח אבל לא רוצה, אז מה לעשות.

יום או יומיים בלי מקלחת לא נורא. ככל שהילד יותר גדול, אם הוא לא יתקלח יש מצב שזה יפריע לו חברתית ואז הוא יתקלח לבד.

נא לשים לב, בדרך כלל הבעיה היא לא שהילד לא רוצה להתקלח. איך אני יודעת, פשוט מאוד שהוא כבר במקלחת הוא לא רוצה לצאת.

מתי את מתקלחת? האם זה בבוקר או בערב? אם את מתקלחת בבוקר למה הוא צריך בערב? מה שאת עושה זה דבר טוב ולכן גם הוא רוצה.

שימי לב, כאשר עושים מקלחת בערב אפילו שזה אחרי האוכל (כשהוא שבע) אבל הילד עייף זה יכול להוות בעיה. הפתרון יכול להיות להקדים את שעת המלקחת.

תבדקי אם רוצה להתקלח באמבטיה ולא טוש. זוכרת שהוא היה תינוק הוא עשה רק באמבטיה.

תבדקי שאין לו בעיה להרטיב את השיער, כי זה גורם למים ולסבון להיכנס לעיניים.

תני לו לבחור את הטמפרטורה של המים מה שמתאים לך לא בהכרח מתאים לו.

אם לא מתאים לו להתקלח בזמן שאת רוצה, צריך לעשות תיאום ציפיות. להגיד עוד רבע שעה, בסוף הפרק שאתה רואה, כאשר המשחק נגמר אתה נכנס להתקלח. הסכם לא איומים. זכרי זה הגוף שלו והוא מחליט עליו. ולפעמים הוא מחליט שונה ממך.

נסי להפוך את כל עניין המתקלחת למשחק. תני לו מדבקות כשהוא מתקלח ועוד כיד הדמיון הטובה עליך.

תני לילד הדרכה מה עושה המקלחת לגוף. המים והסבון מנקים את הגוף מלכלוך שנצבר במשך היום כתוצאה מעשן של המכוניות, אבק שיש באוויר, זיעה שהתייבשה על הגוף. חול שנדבק לגוף ועוד.

קחי אותו לחנות שמוכרת סבונים ומאפשרת לו לבחור סבון לגוף ושמפו לשיער.

תוודאי שאזור המקלחת לא זר לו והוא מגיע לשם פעם ביום למשך זמן קצר. במקרה הזה תביאי אותו בעוד זמנים לתת לו להתרגל לאזור, למקום, לאביזרים. ככל שהוא יכיר את המקום יותר טוב, יהיה לו יותר קל להגיע אליו בזמן המקלחת. אפשר להתקלח איתו ביחד, נכון הפתרון הזה מתאים לגילאים יותר קטנים. ואם קשה לך עם זה אפשר לבקש מבן הזוג שיעשה את המקלחת המשותפת. כמובן בכפוף להסכמת הילד.

הילד נרתע מהמצב שהמים מגיעים לו בבת אחת על הגוף מהטוש. אפשר להחליש את הזרם, אפשר לעבור לאמבטיה, אפשר פשוט להרטיב את הגוף כאשר הוא קרוב למים פשוט למרוח עליו את המים. נכון את צודקת זה כמעט עבודה בעיניים. נא לשים לב שזה יותר טוב מכלום.

מה אם הילד לא אוהב להתקלח? תבררי איתו בתקשורת טובה למה הוא לא אוהב להתקלח. תגלי שיש בעיה ספציפית שאם תפתרי אותה הוא פתאום יאהב להתקלח. תקשורת, תקשורת, ושוב תקשורת. זה הרבה כיף וזול באנרגיה, יותר מהיר מאשר לריב איתו כל יום.

המצב הקשה שהילד מאיזה שהיא סיבה פוחד ממים. כאן צריך הרבה סבלנות המון תקשורת טובה וכמובן להיות חברו של הילד. ובצורה איטית להרגיל אותו למים. אפשר בהתחלה בעדינות לשים עליו טיפה מים ואחר כך 10 טיפות  וחצי כוס. כדי שבכל זאת יעשה איזה שהיא סוג של מקלחת, לנסות ל"נגב" אותו במגבת רטובה. במקרה הזה חשוב עוד יותר שהכול יעשה עם תקשורת טובה והסכמות של הילד. זכרי הילד אוהב להתקלח ויש לו בעיה עם המים. לא כיף לו המצב לא צריך להוסיף לו.

הרבה מקלחות מהנות,

אבי.


Item link

הרצון של ההורה לדעת מה קורה עם הילד שלו בזמן שהוא לא איתו ביחד הוא מובן. ההורה רוצה להגן על הילד מאנשים שיכולים להזיק לילד, או דברים שהוא יכול לחוות (לראות, לשמוע, להריח וכדומה) שיכולים להזיק לילד.

יש רק בעיה אחת ככל שהילד מתבגר קורים שני דברים:

1. הזמן שההורה נמצא עם הילד הולך וקטן. 

2. יכולת ההשפעה  של ההורה הולכת וקטנה.

בפני עצמם אלו דברים טובים הילד הופך להיות עצמאי ומגלה תחומי עניין נוספים והופך להיות אישיות בפני עצמה שלא קשורה להורים.

בעולם שלנו כיום זה יכול להיות מסוכן כי הפיתויים שהילדים צריכים לעמוד בהם, הם גדולים. כמות המידע השיקרי שהם מקבלים הרבה יותר גדולה ממידע מועיל ומאוד קשה להבחין מה מועיל ומה שיקרי.

להורה יש שתי מטרות.

1. להיות מה שיותר זמן עם הילד.

2. לקבל את המידע שילד מקבל ממקורות ואנשים חיצוניים (יוטיוב, רשתות חברתיות, וואטסאפ, אינטרנט).

ישנם שתי דרכים עיקריות לעשות זאת.

1. להיות "חבר" של הילד ברשתות החברתיות כך לדעת מה קורה איתו או בסתר להיכנס לפרופילים שלו ברשתות החברתיות  ולמצוא שם את המידע. השיטה הזאת הופכת אותך לגשש בלש, לסוכן מוסד, שב"כ משטרה, אף בי איי, אן אס או וכדומה.

הילד ידע שאתה עוקב אחריו הוא יתרחק ממך ותצטרך להיות יותר בלש גשש. הוא יעיף אותך מהפרופילים שלו וזה יקשה אליך עוד יותר לעקוב אחריו. 

אני מקווה שהובן השיטה הזאת מגישה תוצאות מהירות עם מחיר כבד מאוד.

אם זה לא, אז מה כן.

2. צריך לעשות שתי פעולות שדורשות סבלנות אבל לטווח הארוך משגישות תוצאות טובות.

א. להיות מקור מידע של הילד. זאת אומרת, כשיש לו שאלה הוא יודע שהוא יכול לפנות אליך והוא יודע שהוא יקבל תשובה או הכוונה טובה היכן להשיג תשובה טובה. זה יגרום לכך שבמקום לחפש תשובות ממקורות חיצוניים שאין לך שליטה אליהם, הוא יבוא אילך לחפש תשובות. זה יגדיל את הזמן שאת מבלה איתו תדעי בדיוק איזה ידע הוא מקבל.


ב. להיות חברו הטוב והקרוב של הילד כזה שהוא מספר לך את כל הסודות שלו. כך, כל דבר חריג שהוא שיראה, ישמע, או יחווה הוא ישר יבוא לספר לך. הוא יידע שאת תמיד איתו ולטובתו. כך תוכלו לדעת כל מה שקורה איתו, כאשר את לא לידו. זה מאפשר לך להיות לידו גם כאשר את לא לידו. זה יגדיל את הזמן שאת מבלה עם הילד ויגדיל את המידע שלך מה קורה איתו שאת לא לידו.


אשמח לעזור לשאלות נוספות,

רויטל 054-7992272.

מומחית בהתפתחות תינוקות וילדים.

Item link

חינוך מיני איך עושים?

קודם כל לא מדובר על החלק הטכני של איך מבצעים יחסי מין. אלא מדובר על :

1. לכבד את השותף שלך. 

2. לכבד את רכושו במקרה זה גופו.

3. מה הוא מוכן לקבל. 

4. מה הוא לא מוכן לקבל.

מתי מתחילים? בגיל אפס.

כאשר הילד עדיין תינוק מעבירים את הילד לדודה הנחמדה ביותר. הילד בוכה ורוטן זאת אומרת הילד לא מסכים להיות אצל הדודה לכן עם כל הכבוד לדודה לוקחים חזרה את הילד. לכבד את הרצון שלו.

כשעושים לו חיסון. לידע אותו מראש מה הולך להיות כדי שהוא ירגיש שליטה על גופו.

לחבק את הילד רק כאשר הוא מסכים.

לאפשר לו ללבוש את הבגדים שהוא רוצה גם קצר בחורף וארוך בקיץ. או ללכת לאירוע עם בגדים רגילים או ללכת לגן עם בגדים של אירוע. שליטה על גופו על רצונותיו.

לאפשר לו לבחור אם רוצה לשתף את המשחקים שלו עם חברים או לא לשתף.

כמובן יש עוד דוגמאות. 

כל הדוגמאות הנ"ל מלמדות את הילד שיש לכבד את גופו שלו ואת רצונותיו. וכך הוא ילמד שיש לכבד את גופו ורצונו של האחר.

אם השאלה איך באתי לעולם או שאלה אחרת יוצרת לך מבוכה. אנא הכיני תשובות מראש. התשובה צריכה לכלול נתונים בהתאם לגיל הילד ולא סיפורים,

כשיש שאלה שהגיעה בהפתעה ואין לך תשובה מוכנה. לסדר את הראש לארגן את התשובה בראש ואז להשיב לילד.

כאשר הילדה מקבלת מחזור לא להתנהג עם המון סודיות והסתרה. זה משהו טבעי שקורה. נצלי זאת לחיזוק הקשר עם בתך. בנוסף עני אל כל שאלה שיש לה בלי ליפות את הדברים, בלי להחמיר אותם.

אפשר כאשר הילד שואל על הנושא להכניס את העניין של מה תפקיד יחסי המין:

1. להתרבות.

2. הנאה.

3. חיזוק הקשר הזוגי.

מה לא:

• לפרוק לחצים. 

• להוכיח שאתה "גבר גבר" .

• להוכיח שאת מסוגלת להשיג כל גבר שאת רוצה ולעשות מה שבא לך.

בגילאי העשרה שבו הנושא  נעשה חם נסי לזכור איך הרגשת ומה היו הדילמות שלך וכך תוכלי להבין את הילד יותר טוב. 

כבדי את פרטיות הילד. למשל לא להיכנס לחדר שלו בלי לדפוק.

לתת ידע תמיד זה טוב.

אשמח לעזור לשאלות נוספות,

אבי 054-3377789

מנחה הורים.

Item link

סיפור שהופץ בפייסבוק. גם אם הוא ממוצא אפשר ללמוד ממנו הרבה.

סיפור אמיתי ...

ממנהלת בית ספר 

בהלם. בהתרגשות, ותקווה

בגלל שאני עדיין מנהלת פעילה , החשיפה של שמי ופרטים מזהים נוספים פחות יתאימו לי, אני גם לא בטוחה שכל ההורים יראו את החשיפה בזו בעין יפה ובכל זאת גם בעילום שם נראה לי שהסיפור שלי יוכל לעורר נקודה חשובה.

אני כבר וותיקה בתחום הניהול ומדברת איתך על מקרה שקרה לפני יותר מעשר שנים לערך כאשר היו לנו תלמיד בחטיבה שהגיע מבית מפורק ולא הצליח לסיים יום אחד בכיתה מבלי להיכנס לעימותים ותקלים כמעט עם כל מורה אפשרי.

בשלב כלשהוא נמאס לי כבר ואחרי אין ספור אזהרות החלטנו להוציא אותו מבית הספר מתוך חוות דעת שהוא פשוט לא מתאים לכיתה רגילה ואי אפשר להטריף את כל המערכת על תלמיד אחד כל כך הרבה זמן.

עם כל הכבוד יש לי עוד מאות תלמידים לערך לנהל...

ערב לפני ההחלטה הסופית ואחרי הפגישות הראשונות אמא שלו מתקשרת אליי בערב ומתחננת להגיע לפגישה אצלי. פחות התאים לי תזמון ולמרות שאני מקפידה מאוד לשים גבולות החלטתי בכל זאת שאם זה כל כך חשוב לה אני אעשה את המאמץ ואפגש איתה.

בפגישה בסלון הבית שלנו, היא לא הפסיקה לבכות ואמרה לי שגם ככה הילד שלה חווה ילדות מאוד קשה עם אבא אלים והוא היה עד לכמה פעמים שהוא הרביץ לה והיא מתחננת והיא יודעת שהוא מורכב ובעייתי אבל אסור לנו לוותר עליו בגלל שאם הוא ילך לרחוב מבחינתו העתיד שלו הולך להיות גמור למרות שכבר קיבלנו בהנהלה החלטה להוציא אותו מחוץ לבית הספר שלנו, הבטחתי לה שבכל זאת אשקול את העניין.

  • המשך

     למחרת בבוקר בהתייעצות נוספת עם צוות ההנהלה, הבנו שאין מה לעשות ולמרות הכול הנער הזה לא יוכל להמשיך איתנו בגלל שהוא מכביד ומעסיק את המערכת באופן משמעותי וכבד מידי, ולכן הודעתי לאמא שאני מצטערת אבל הוא לא יוכל לחזור אלינו לשנת הלימודים הבאה.


    אני זוכרת כמו אתמול שהיא בכתה לי בטלפון ואמרה לי:


    "את יודעת משהו אני רק מאחלת לך למרות הכול שלא תעברי את הניסיון וההתמודדות שאני עוברת..."


    כשקראתי לילד להיכנס לחדר שלי והודעתי לו שאני מצטערת אבל הוא יצטרך ללכת, הוא הסתכל אליי במבט פגוע ואמר לי:


    "את יודעת משהו המנהלת. אני יודע שאני לא הכי ממושמע בעולם אבל הרגשתי שמהרגע שהגעתי לכאן סימנתם אותי ואף אחד אל באמת האמין בי בבית הספר הזה. אולי העולם בחוץ כן יאמין בי...".


    הכנות והכאב של הדברים שלו הפכו לי את הבטן.


    מאז עברו כמה שנים טובות, הנכדים שלי גדלו ואחד מהם, ילד מקסים אובחן כסובל מהפרעת קשב קשה כולל בעיות רגשיות עד כדי כך שגם כיתה קטנה לא עזרה לו.


     


    הילדה שלי נשואה לטייס והבנו לאחר ייעוץ פסיכולוגי שכל המעברים הללו כל שנתיים למקום אחר פוגעים בילד בצורה קשה.


    הילדה שלי הייתה חסרת אונים ולא ידעה מה לעשות ואיך להתמודד עם הבעיה הזו עד כדי כך שבעלה שקל לעזוב את הצבא בגלל ההשלכות החמורות על הילד. ניסינו את כל היועצים והעזרה וכלום לא הצליח לגעת בילד באופן משמעותי, עד שיום אחד שמענו על מטפל מדהים ויוצא דופן עם כלבים שהוא עושה ניסים ונפלאות עם ילדים רק שיש לו רשימת המתנה ארוכה להחריד.


    בסופו של דבר הצלחתי דרך קשרים לקבוע איתו פגישה מבלי שהילדה שלי תדע כי לא רציתי לאכזב אותה במקרה שהוא לא יהיה מוכן לקבל את הילד שלה.


    איך שנכנסתי לחדר שלו הרגשתי חולשה והלכתי להתעלף.


    זה היה התלמיד שבהחלטה שלי הוצאנו אותו מבית הספר. תמיד ידענו שיש לו חוש לבעלי חיים ותמיד הוא אהב את פינת החי בבית הספר, אבל לבושתי אני מודה שמעולם לא האמנתי שהוא יצליח ללמוד את הנושא ברצינות ולהפוך אותו למקצוע.


    הוא הסתכל אליי עם מבט של אפס כעס או נקמה ונראה שבהתחלה הוא לא זוכר בכלל מי אני. לאט לאט התחלתי להירגע כי פתאום נכנסה לי מחשבה שאולי הוא באמת לא יזכור מי אני ונוכל בכל זאת לצאת מחוסר הנעימות הזו.


    הוא דיבר איתי בחום והבטיח שיעזור במה שיוכל ובסוף אחרי שלשמחתי הצלחתי לקבוע אצלו תור וסיפרתי לילדה שלי בהתרגשות שהצלחתי, הייתי כבר עם רגל וחצי בחוץ כשהוא אמר לי בחיוך "המנהלת, מבלי לראות את הנכד שלך אני כבר מאמין בו ומאמין שאוכל לעזור לו" אני מקווה שגם  את מאמינה בתלמידים שלך".


     


    התאבנתי. לא ידעתי מה לענות לו. ואז הוא הציל אותי ואמר:


    "אל תדאגי. אני לא כועס ויש לך גם חיסיון וזה יישאר בינינו".


     


    הוא היה מדהים עם הנכד שלי והשעה איתו עשתה לו פלאים בצורה כזו, שהיום הנכד כבר נכנס לכיתה רגילה, השלים הכול ומגלה את היכולות הגבוהות הטמונות בו.


    כמנהלת למדתי שאת יכולה ללמוד את השיעור החשוב ביותר של החיים שלך מתלמיד שבכלל החלטת להוציא מבית הספר...


     


    בבקשה שלחו לאנשי החינוך שאתם מכירים. חשוב מאוד


    לשיתוף תעשו העתק הדבק סיפור אמיתי ...


    ממנהלת בית ספר 


    בהלם, בהתרגשות, ותקווה.


    עד כאן הסיפור.


    אני חושב שהדבר החשוב שהמטפל הזה עושה הוא:


    להאמין בילד בכך להחזיר את האמון של ההורה בילד. כבר אמר הרב קרליבך:


    "כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו" אני מוסיפה עדיף שזה יהיה אמא שלו או אבא שלו.


     


    יש הרבה דברים שניתן ללמוד מהסיפור הזה אנא קראו אותו מספר פעמים כדי ללמוד את כל מה שניתן ללמוד ממנו.


    אבי,


    מנחה הורים

Share by: